הרב יחיא יצחק הלוי

הרב יחיא יצחק הלוי

עבודת חקר
בהיסטוריה כיתה י'

 

מגישה: חן פרידמן ורינת מוריס
מורה:שרית שביט
בי"ס: צביה הרצליה

תוכן ענינים

1-2 חקירת האישיות של הרב יחיא יצחק הלוי:                               

 *  מקום ותקופת פעילותו

  * רקע לתקופת פעילותו

  * תעודת זהות

  * אידיאולוגיה תפיסת עולם

  *השתייכות קבוצתית

  *ספרים,פרסומים,הישגים

  *השפעתו על בני התקופה והשפעה עתידית

  *דעה אישית שלי על דמותו של הרב יחיא יצחק הלוי

3-4 סיכום על הרב  יחיא יצחק הלוי                                          

5 הצגת הדמות באופן מענין לכיתה  -תפזורת                          

6 משוב על תהליך הלמידה                                                  

6 רשימה ביבליוגרפית                                                        

 

 

חקירת האישיות של הרב יחיא יצחק הלוי:                               

   מקום ותקופת פעילותו:
  חיי בשנים:תמוז ה'תרכ"ח‏[ - י"א בסיוון ה'תרצ"ב; יולי-אוגוסט 1867 או 1868 - 15 ביוני 1932 היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן במשך שלושים שנה עד פטירתו.
רקע לתקופת פעילותו
בתימן היו שנים קשות(1903-1905)שנות בצורת ורעב ועל כך נוסף המצור
שהטילו חיילי האימאם על צנעא ,הרב יחיא עצמו הוגלה
האימאם והקהילה בחרו ברב יחיא עם עוד שני רבנים לעמוד בראש ,בסופו של דבר הוא עמד לבדו בהנהגת תימן במשך שלושים
תעודת זהות:
חיי בשנים1868-1932  תרכח-תרצ"ב בתימן
מקום מגורים:תימן
שם האב:משה
שם האם:רומיה
תפקידים:ראב"ד ליהודי תימן
         רב ראשי=חכם באשי ליהודי תימן במשך 30שנה

   אידיאולוגיה תפיסת עולם:
 הוא היה רב  שהקפיד על קלה כחמורה
פסק הלכות והשיב על שותי"ם רבים אך יחד עם זאת היה פתוח לשילוב של לימודי חול וציונות ואף עמד בקשר הלכתי עם רבני א"י

  השתייכות קבוצתית:

הרב השתייך לקבוצה שכונתה "העקשים" מלשון עקשנות –המעונינים  בלימוד בדרך שאינה פוסלת את הקבלה , הרקע לתנועה מפורט להלן:
"הדרדעים"-פסלו את הקבלה שאינה מובנת ע"י השכל התנועה כונתה "דור דעה" והרב יחיא יצחק הלוי התנגד לכך והשתייך לתנועת "העקשים"=עקשנים
למרות הפוליטיקה ששררה אז סביב מחלוקת זו. עם זאת יש להדגיש כי למרות המחלוקת הגדולה, המשיכו הרב הלוי והרב קאפח לכבד זה את זה והמשיכו לשתף פעולה כבית הדין הגדול בתימן

  ספרים,פרסומים,הישגים:
**"תורה מציון"-חידושי תורה והשגות
**שו"תים רבים הכתובים בכתב יד וממתינים לפרסום

 

השפעתו על בני התקופה והשפעה עתידית:

פעילותו הציבורית הייתה ענפה ביותר: הוא מינה את הרב יחיא נחום כשליח
בית דין צנעא לבדיקת הרבנים והשוחטים בכל מרחבי תימן. פעילות זו ביססה את מעמדו של הרב הראשי כסמכות הלכתית שאין לה עוררין ובכל הקהילות היה שמו נערץ. הוא פעל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפוייה,
 דאג להשיג רישיונות עליה לארץ ישראל אליה ייחל לעלות כל ימיו.
עמד בקשר תמידי עם מנהיגי היישוב בארץ ישראל ועודד את העלייה לארץ ישראל מתוך מטרה להיאחז בה. תמך בתנועה הציונית ובמכתביו ניכרת חיבתו אליהם בזה הלשון: "אחינו היקרים הציונים". גאל את אדמות היהודים מהוקף המוסלמי. מלך תימן האימאם יחיא חמיד אלדין העריכו מאוד, ותמיד היה מתייעץ איתו בענייני המדינה והפוליטיקה.
 עמד בקשר עם קהילות יהודיות בחו"ל ובארץ ישראל. הקים ישיבה ועמד בראשה כשהוא נותן בה שיעורים בש"ס ופוסקים ערב ובוקר. כל פעילותו העניפה של הרב הראשי הייתה ללא שכר, כדרכם של חכמי תימן לדורותיהם.

 

דעה אישית שלי על דמותו של הרב יחיא יצחק הלוי:

הרב יחיא יצחק הלוי הינו רב גדול בתורה
עצם העובדה שהוא הנהיג את יהודי תימן במשך שלושים שנה ברצף  מעידה על אישיותו ועל בקיאותו
אין ספק שהוא היה גדול בתורה בפסיקותיו ובאופן לימודו שימש דוגמא להתמדה
יחד עם למדנותו התורנית הוא לא חשש לשלב לימודי חול ואף צידד בציונות אלו שני ערכים שאנו מקיימים עד היום

 

                                     
סיכום על הרב יחיא יצחק הלוי:

הרב יחיא יצחק הלוי תמוז ה'תרכ"ח - י"א בסיוון ה'תרצ"ב; יולי-אוגוסט 1868 - 15 ביוני 1932) היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן במשך שלושים שנה עד פטירתו.יחיא יצחק הלוי נולד בצנעא בירת תימן. אביו משה היה מראשי הקהילה וסבו מצד אמו רומיה היה הרב שלום מנצורה.
תחילת לימודו היה אצל סבו עד שזה נפטר בשנת ה'תרמ"ד (1885). הוא הוסמך לשחיטה בגיל 11 כשסבו "עומד על גביו". לאחר מכן למד בישיבתו של הרב חיים קורח שם נודע ר' יחיא בלמדנותו הרבה.
פעילותו
בשנת 1902 נבחר לרב הראשי של צנעא, אך סירב ורק בשנת 1905 החל לשמש בתפקידו והיה למעשה הרב הראשי לכל קהילות יהודי תימן. הוכר כגדול בתורה ובעל חכמה דיפלומטית. שאף להקנות לבני דורו גם השכלה כללית ולכן בשנת 1910 היה מתומכי בית ספר אשר בו למדו גם לימודים כלליים נוסף ללימודי הקודש הקיימים ובו שימש הרב יחיא קאפח כמנהל ביה"ס, אולם לאחר כארבע שנים נסגר ביה"ס בגלל חזרת האימאם יחיא לשלטון.
פעילותו הציבורית הייתה ענפה ביותר. הוא מינה את הרב יחיא נחום כשליח בית דין צנעא לבדיקת הרבנים והשוחטים בכל מרחבי תימן. פעילות זו ביססה את מעמדו של הרב הראשי כסמכות הלכתית שאין לה עוררין ובכל הקהילות היה שמו נערץ. הוא פעל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפוייה, דאג להשיג רישיונות עליה לארץ ישראל אליה ייחל לעלות כל ימיו. עמד בקשר תמידי עם מנהיגי היישוב בארץ ישראל ועודד את העלייה לארץ ישראל מתוך מטרה להיאחז בה. תמך בתנועה הציונית ובמכתביו ניכרת חיבתו אליהם בזה הלשון: "אחינו היקרים הציונים". גאל את אדמות היהודים מהוקף המוסלמי. מלך תימן האימאם יחיא חמיד אלדין העריכו מאוד, ותמיד היה מתייעץ איתו בענייני המדינה והפוליטיקה. עמד בקשר עם קהילות יהודיות בחו"ל ובארץ ישראל. הקים ישיבה ועמד בראשה כשהוא נותן בה שיעורים בש"ס ופוסקים ערב ובוקר. כל פעילותו העניפה של הרב הראשי הייתה ללא שכר, כדרכם של חכמי תימן לדורותיהם.

                                             3

פולמוס הקבלה
בשנת ה'תרע"ד (1914) יצא בגלוי הדיין הרב יחיא קאפח במלחמה נגד ספר הזוהר והמקובלים והקים את תנועת "דור דעה" שכונו "דרדעים", ובכך פרצה מחלוקת גדולה ביניהם. בראש המתנגדים לרב קאפח עמדו הרב הלוי, והרב סעיד עוזרי. הם כינו את תנועתו וחסידיו בשם הלועג להם "דרדעים". ידו של הרב הלוי הייתה על העליונה והוא הצליח לאחד סביבו את רובה המוחלט של יהדות תימן ורבניה, למרות הפוליטיקה ששררה אז סביב מחלוקת זו. עם זאת יש להדגיש כי למרות המחלוקת הגדולה, המשיכו הרב הלוי והרב קאפח לכבד זה את זה והמשיכו לשתף פעולה כבית הדין הגדול בתימן.
לימודו
בית המדרש בו לימד הרב תורה והתפלל כל תפילותיו נקרא "אלמדרש". בבית מדרש זה למדו תלמוד בבלי וירושלמי משנה תורה לרמב"ם. ביו כתליו התקבצו טובי תלמידי החכמים אשר ביקשו ללמוד תורה מפיו. בשעה שתים אחר חצות לילה הקדים הרב את כולם בפתיחת שערי בית המדרש. תוך שעה קלה התמלא המקום בתלמידים שהצטופפו ארבעה סביב גמרא אחת לאור עששית נפט, זאת לאור קביעת הרמב"ם כי "אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה".
שם לב לבעיות כל התלמידים, כשהוא עונה לשואלים ושואל אחרים כדי לבדוק מה מידת הבנתם. לימודו היה בעומק העיון מתוך מגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. לסיום השיעור חזרו כולם יחד על מה שלמדו.
תלמידיו
מתלמידיו המובהקים נמנים בנו, הרב שלום יצחק הלוי (לימים, דיין והרב הראשי ליהודי תימן בישראל), הרב יוסף שמן (לימים, רב העיר הרצליה) והרב חיים חובארה (לימים, דיין בביה"ד בבאר שבע). מבין באי ישיבתו המפורסמים היו גם הרב ישראל עוזרי (ראב"ד העיר בית עדאקה)
הרב הראשי יחיא יצחק הלוי נפטר בצנעא בירת תימן בי"א בסיון ה'תרצ"ב 1932. בנו חיים שהיה אז בן 12 שנה עלה לארץ ישראל בשנת 1950 ולימים נתמנה לרב הראשי להרצליה עד פטירתו בשנת 2005 בגיל 85.
הרב יחיא יצחק הלוי הותיר אחריו מכתבים רבים בהם מאות תשובות בהלכה ובהשקפה. כל הכתבים עדיין ספונים בכתב יד ומצפים לגואלם אצל נכדו יהודה יצחק הלוי מירושלים. פרסום הכתבים ישפוך אור על פרשיות רבות בדורו ועל אישיותו הגדולה.
4
5
תפזורת-הרב יחיא יצחק הלוי

 

 

1)תפקידו הראשון-
2)תפקיד לשלושים שנה-
3)היה בקשר עם תנועה בצרפת-
4)חוברת שפרסם-
5)הכינוי לבית מדרשו-
6)זמן הלימוד שאהב-
7)שיטת הלימוד של הרב-
8)עיר מגוריו-
9)המתנגדים ל"דרדעים"-
6
משוב על תהליך הלמידה
העבודה תרמה לי בכך שלמדתי להכיר דמות רבנית לא מפורסמת כל כך
התקשתי למצוא חומרים עליו בגלל מיעוט התיעוד שיש מארצות האיסלם
ובפרט שכתביו עדין כתובים בכתב יד ועדין לא הועלו לדפוס
ונהנתי לראות כמה הוא השפיע על חיי רבים בפסיקות ובערכים שלו
וצאצאיו ממשיכים להנהיג בארץ ישראל ע"פ דרכו

רשימה ביבליוגרפית
ויקופדיה
הספר "איש ימיני" אבירן הלוי

  

 

1)תפקידו הראשון-ראב"ד

2)תפקיד לשלושים שנה-רב ראשי ליהודי תימן
3)היה בקשר עם תנועה בצרפת-כיח
4)חוברת שפרסם-"תורה מציון"
5)הכינוי לבית מדרשו-"אלמדרש"
6)זמן הלימוד שאהב-לילה
7)שיטת הלימוד של הרב-עיון
8)עיר מגוריו-צנעא
9)המתנגדים ל"דרדעים"-"עקשים"

בילדותו למד תורה מפי אבי אמו666, הרב שלום מנצורה,

אברהם גייגר

אברהם גייגר

אברהם גייגר
אברהם גייגר נולד בשנת 1810  בפראנקפורט דמיין שבגרמניה, אביו היה הרב אהרון יחיאל מיכל,אברהם גייגר הוא אחד האנשים שהביאו למיסודה של התנועה הרפורמית.
הוא היה אביה הרוחני של היהדות הרפורמית ומגדולי חכמת ישראל ותורם חשוב לביקורת המקרא והתלמוד .אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874 בהיותו בן 64 .למעלה מ-10,000 איש השתתפו בלווייתו, כולל כל נציגיה הבולטים של קהילת ברלין

ב-1829 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג, שם למד לימודים קלאסיים ומזרחנות במהלך סמסטר אחד. אחר כך עבר ללמוד ערבית ומזרחנות באוניברסיטת בון וכל זאת כשהוא רק בן 19
בקיץ 1832 נסמך לרבנות על ידי הרב משה שלמה גוזן ,באותה השנה מונה להיות רבהּ של קהילת ויסבאדן.
ב-1840 גייגר התמנה לרב העיר בברסלאו למרות התנגדותו של הרב האורתודוקסי שלמה זלמן טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו לקבוצה אחת שבראשהּ עמד גייגר ולקבוצה נוספת שבראשהּ עמד גדליה טיקטין.  ב1856, 7 שנים לאחר מכן -אוחדה הקהילה שוב, בשל תפיסתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.
 את רוב מאמריו  כתב בעצמו,על יסוד ביקורת המקרא ,מחקרים בתולדות ישראל ,שאלות ותיקונים בדת.
פעולותיו של גייגר, כמו פעולותיהם של רבנים רפורמים אחרים, נועדו לאפשר ליהודים לשלב את תפיסותיהם כאזרחים בחברה מודרנית ואת השתלבותם בחברה הלא-יהודית עם המשך היותם יהודים. מכאן נבע רצונו של גייגר לבסס יהדות בעלת גוונים ותפיסות חדשות.
ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט דמיין. ב-1870 מונה לרב הקהילה המרכזית של ברלין – בתוכה התקיימו שתי עדות קטנות ועצמאיות, הרפורמית הבדלנית של הרב שמואל הולדהיים והאורתודוקסית של הרב עזריאל הילדסהיימר.החל מ-1872 עמד בראש בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.
לפי שיטתו של גייגר ,התורה שבכתב והתורה שבעל פה הינן יצירה אנושית ,שהתאימה למציאות הרוחנית בתקופה שנוצרו בלבד ,על כן אין להם תוקף נצחי,וניתן ואף רצוי לשנות את היהדות על פי המציאות הרוחנית של כל דור ודור . גייגר נטל חלק מרכזי בוועידות של רבנים רפורמים ,שבהן ניסו להגיע ליצרית קו ברור לשיטה הרפורמית . שלושת הכינוסים הגדולים של הרבנים התנהלו בגרמניה בשנים 1844-1846. הכינוס הראשון התעסק בהתרת נישואי תערובת ,בכינוס השני בוטלה חשיבותה של העברית כלשון התורה ובוטלו התפילות לשיבת ציון ולחידוש עבודת הקורבנות כמו כן הותרה הנגינה בעוגב בשבת בבית הכנסת ע"י יהודי (בניגוד לטמפל בהמבורג בו הותרה נגינה  בעוגב  רק ע"י גוי ) בכינוס השלישי הותרו מלאכות מסוימות בשבת ,והתקבלו הקלות בדיני מילה ואבלות ,בכינוס הוגשה הצעה קיצונית להעביר את יום המנוחה לראשון אך הצעה זאת נדחתה .

 גישתו של גייגר הייתה גישה של ביקורתיות היסטורית. הוא לא ראה בטקסטים הדתיים כמקובעים אלא טקסטים ששיקפו התפתחויות היסטוריות,. לפי גייגר ניתן היה, לבקר את הציוויים הדתיים, לקבל אותם או לשלול אותם בהתאם למציאות . גייגר לא היה משנה קיצוני, ולכן השתדל לשלב את בעלי הדעות השונות בקהילה אחת; שפת התפילה בקהילותיו נותרה עברית, והוא שם דגש על התפילה והטקסים הדתיים המסורתיים.

מאמרו הראשון של גייגר, "מה לקח מוחמד מהיהדות",פורסם ב-1833 ועסק בהשפעות היהודיות, ובייחוד יהדות חז"ל, על הקוראן. המאמר זכה לשבחים וזיכה אותו בתואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג.
מחקרו המרכזי ראה אור בספרו "המקרא ותרגומיו"'. בספר מנתח גייגר את המגמות התאולוגיות השונות העולות מנוסחי התרגום על רקע המאבקים הכתתיים בימי בית שני, ובעיקר על רקע המאבק בין פרושים לצדוקים. הספר עורר סערה גדולה, שנעה בין הערצה לביטול מוחלט של טיעוניו.
ב1845 תרם גייגר לחקר לשון חכמים, עם פרסום ספרו "ספר לימוד וקריאה בלשון המשנה",. בספרו טען גייגר שלשון חז"ל היא לשון מלאכותית, שהתהוותה בין כתלי בית המדרש ומעולם לא שימשה כשפה מדוברת, בעוד שהמוני העם דיברו ארמית כבר תקופה ארוכה.
גייגר פרסם חיבורים רבים נוספים, בהם מחקרים על הרמב"ם  על אבן גבירול , על יהודה אריה ממודנה ועל הקראי יצחק טרוקי . נוסף לכך, הוא תרגם לגרמנית חלק משיריהם של יהודה הלוי ואבן גבירול והוציא לאור כמה כתבי יד חשובים.

דוד פרידלנדר

דוד פרידלנדר

בס"ד
העם היהודי ואתגרי העת החדשה- דוד פרידלנדר
דוד פרידלנדר (1750-1834) היה מהרדיקלים (אנשים שרוצים שיעשו תיקונים יסודיים במקום מסוים) באנשי תנועת ההשכלה היהודית וממנהיגי הקהילה היהודית בברלין, הוא נולד למשפחת סוחרים אמידה בקניגסברג שברוסיה וב-1771 עבר לברלין.
דוד פרידלנדר היה אחד מן האנשים הקיצוניים והבולטים באנשי תנועת ההשכלה היהודית אשר עודדה השתלבות בחברה הסובבת ואימצה את ערכי הנאורות והמנהגים שביניהם חיו היהודים, הוא שאב את השראתו ממי שנחשב ל'אבי תנועתה השכלה", משה מנדלסון, אך מבלי שהיה לו אותו יחס חיובי כלפי ערכי המסורת, בנוסף כל מעשה התיקונים בדת של פרידלנדר נועד למטרה אחת ויחידה , שלה הקדיש את פעילותו הציבורית - להשגת שוויון זכויות בעבור יהודי גרמניה.
פרידלנדר היה פעיל אצל השלטונות בכדי להשיג שוויון זה ליהודים.
באותה תקופה הוציא הקיסר יוזף השני את "כתב הסובלנות שבו הוענקו ליהודים זכויות רבות ובוטלו איסורים שונים שחלו עליהם, אך גם הוטלו עליהם חיובים חדשים, בפרט בתחום החינוך. הותר ליהודים ללמוד בבתי הספר המודרניים של המדינה ולפתוח בתי ספר מודרניים משל עצמם, שבהם ילמדו בגרמנית.
דוד פרידלנדר פעל גם בתחום החינוך, הוא וגיסו הקימו ב-1778 את בית הספר "חינוך נערים" בברלין ומימנו וניהלו אותו לאחר מכן, וב-1784 הקימו לידו בית דפוס להדפסת ספרי השכלה.
ב-1779 חיבר פרידלנדר מקראה של טקסטים כלליים ויהודיים בגרמנית לילדי בית הספר.
במסגרת הפעילות בקהילת ברלין היה רואה החשבון של הקהילה, וב-1809 היה ליהודי הראשון שישב במועצת העיר ברלין.
לפרנסתו החזיק בית חרושת למשי. עושרו אפשר לו לתמוך בפעילויות תרבות ומדע והוא תמך גם ברבים מן המשכילים שהיו להם קשיי פרנסה כגון נפתלי הרץ וייזל.
פרידלנדר היה מקורב למבשרי היהדות הרפורמית, אך הוא עצמו היה דאיסט מוחלט ושאף להתנתק מהדת כליל, לא לשנותה.
הוא אף פנה בעילום שם לכומר אברהם טלר, להצטרף לכנסייתו תוך שמירה על רעיונות כלליים אך ללא התחייבות לקבלת כללי הנצרות, רעיון זה נדחה ואף סחף תגובות רבות ואז פנה פרידלנדר "לתקן" את הדת היהודית כדי שלא תהא מחסום למתן השוויון האזרחי.
פרידלנדר תמך בביטול ברית המילה, ב-1812 פרסם חוברת ובה קרא למסור את ניהול החינוך היהודי לשלטונות הגרמניים ,להוציא מהסידור את התפילות העוסקות בירושלים ובקיבוץ גלויות ולהחליף את לשון התפילה מעברית לגרמנית מתוך זה שפרוסיה היא מולדתם של היהודים הפרוסים.
פרידלנדר דחף להרחיב את השימוש בלשון הגרמנית אצל היהודים לתרבות
בס"ד

וגם לתפילה ולכן תרגם את הסידור לגרמנית באותיות עבריות. פרידלנדר תרגם גם את ספר קהלת, ביאר את פרקי אבות והשתתף בתרגום ההפטרות לגרמנית (בנוסף ביאר ופרש כמה מספריו של משה מנדלסון).

דעה אישית:
אנו לא בעד פעולתו של דוד פרידלנדר, ראשית כיוון שכל פעולותיו נעשו עקב אמונתו הדאיסטית שאיננו מאמינות בה, פרידלנדר רצה שיהיה שוויון זכויות בין היהודים לגרמנים וכדי שזה יקרה הוא תמך בביטול עקרונות חשובים לעם היהודי כמו ברית המילה, בנוסף הוא רצה להוציא מהסידור את התפילות העוסקות בירושלים כיוון שהאמין שפרוסיה היא מולדתם של היהודים הפרוסים למרות שירושלים מכילה ערך רוחני גבוה בהרבה לפי דעתנו, פרידלנדר רצה להשתלב בחברת הגויים ולאמץ לעם היהודי קצת ממנהגיהם של הגרמנים והכל בכדי להשיג להם שוויון זכויות.

משוב:
תהליך הלמידה תרם ועזר לנו להבין את התקופה ולדעת יותר על האנשים שפעלו בה וכך גם על "תנועת ההשכלה היהודית" בה פעל דוד פרידלנדר.