 |
| אברהם גייגר |
אברהם גייגר
אברהם גייגר נולד בשנת 1810 בפראנקפורט דמיין שבגרמניה, אביו היה הרב אהרון יחיאל מיכל,אברהם גייגר הוא אחד האנשים שהביאו למיסודה של התנועה הרפורמית.
הוא היה אביה הרוחני של היהדות הרפורמית ומגדולי חכמת ישראל ותורם חשוב לביקורת המקרא והתלמוד .אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874 בהיותו בן 64 .למעלה מ-10,000 איש השתתפו בלווייתו, כולל כל נציגיה הבולטים של קהילת ברלין
אברהם גייגר נולד בשנת 1810 בפראנקפורט דמיין שבגרמניה, אביו היה הרב אהרון יחיאל מיכל,אברהם גייגר הוא אחד האנשים שהביאו למיסודה של התנועה הרפורמית.
הוא היה אביה הרוחני של היהדות הרפורמית ומגדולי חכמת ישראל ותורם חשוב לביקורת המקרא והתלמוד .אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874 בהיותו בן 64 .למעלה מ-10,000 איש השתתפו בלווייתו, כולל כל נציגיה הבולטים של קהילת ברלין
ב-1829 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג, שם למד לימודים קלאסיים ומזרחנות במהלך סמסטר אחד. אחר כך עבר ללמוד ערבית ומזרחנות באוניברסיטת בון וכל זאת כשהוא רק בן 19
בקיץ 1832 נסמך לרבנות על ידי הרב משה שלמה גוזן ,באותה השנה מונה להיות רבהּ של קהילת ויסבאדן.
ב-1840 גייגר התמנה לרב העיר בברסלאו למרות התנגדותו של הרב האורתודוקסי שלמה זלמן טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו לקבוצה אחת שבראשהּ עמד גייגר ולקבוצה נוספת שבראשהּ עמד גדליה טיקטין. ב1856, 7 שנים לאחר מכן -אוחדה הקהילה שוב, בשל תפיסתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.
את רוב מאמריו כתב בעצמו,על יסוד ביקורת המקרא ,מחקרים בתולדות ישראל ,שאלות ותיקונים בדת.
פעולותיו של גייגר, כמו פעולותיהם של רבנים רפורמים אחרים, נועדו לאפשר ליהודים לשלב את תפיסותיהם כאזרחים בחברה מודרנית ואת השתלבותם בחברה הלא-יהודית עם המשך היותם יהודים. מכאן נבע רצונו של גייגר לבסס יהדות בעלת גוונים ותפיסות חדשות.
ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט דמיין. ב-1870 מונה לרב הקהילה המרכזית של ברלין – בתוכה התקיימו שתי עדות קטנות ועצמאיות, הרפורמית הבדלנית של הרב שמואל הולדהיים והאורתודוקסית של הרב עזריאל הילדסהיימר.החל מ-1872 עמד בראש בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.
לפי שיטתו של גייגר ,התורה שבכתב והתורה שבעל פה הינן יצירה אנושית ,שהתאימה למציאות הרוחנית בתקופה שנוצרו בלבד ,על כן אין להם תוקף נצחי,וניתן ואף רצוי לשנות את היהדות על פי המציאות הרוחנית של כל דור ודור . גייגר נטל חלק מרכזי בוועידות של רבנים רפורמים ,שבהן ניסו להגיע ליצרית קו ברור לשיטה הרפורמית . שלושת הכינוסים הגדולים של הרבנים התנהלו בגרמניה בשנים 1844-1846. הכינוס הראשון התעסק בהתרת נישואי תערובת ,בכינוס השני בוטלה חשיבותה של העברית כלשון התורה ובוטלו התפילות לשיבת ציון ולחידוש עבודת הקורבנות כמו כן הותרה הנגינה בעוגב בשבת בבית הכנסת ע"י יהודי (בניגוד לטמפל בהמבורג בו הותרה נגינה בעוגב רק ע"י גוי ) בכינוס השלישי הותרו מלאכות מסוימות בשבת ,והתקבלו הקלות בדיני מילה ואבלות ,בכינוס הוגשה הצעה קיצונית להעביר את יום המנוחה לראשון אך הצעה זאת נדחתה .
בקיץ 1832 נסמך לרבנות על ידי הרב משה שלמה גוזן ,באותה השנה מונה להיות רבהּ של קהילת ויסבאדן.
ב-1840 גייגר התמנה לרב העיר בברסלאו למרות התנגדותו של הרב האורתודוקסי שלמה זלמן טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו לקבוצה אחת שבראשהּ עמד גייגר ולקבוצה נוספת שבראשהּ עמד גדליה טיקטין. ב1856, 7 שנים לאחר מכן -אוחדה הקהילה שוב, בשל תפיסתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.
את רוב מאמריו כתב בעצמו,על יסוד ביקורת המקרא ,מחקרים בתולדות ישראל ,שאלות ותיקונים בדת.
פעולותיו של גייגר, כמו פעולותיהם של רבנים רפורמים אחרים, נועדו לאפשר ליהודים לשלב את תפיסותיהם כאזרחים בחברה מודרנית ואת השתלבותם בחברה הלא-יהודית עם המשך היותם יהודים. מכאן נבע רצונו של גייגר לבסס יהדות בעלת גוונים ותפיסות חדשות.
ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט דמיין. ב-1870 מונה לרב הקהילה המרכזית של ברלין – בתוכה התקיימו שתי עדות קטנות ועצמאיות, הרפורמית הבדלנית של הרב שמואל הולדהיים והאורתודוקסית של הרב עזריאל הילדסהיימר.החל מ-1872 עמד בראש בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.
לפי שיטתו של גייגר ,התורה שבכתב והתורה שבעל פה הינן יצירה אנושית ,שהתאימה למציאות הרוחנית בתקופה שנוצרו בלבד ,על כן אין להם תוקף נצחי,וניתן ואף רצוי לשנות את היהדות על פי המציאות הרוחנית של כל דור ודור . גייגר נטל חלק מרכזי בוועידות של רבנים רפורמים ,שבהן ניסו להגיע ליצרית קו ברור לשיטה הרפורמית . שלושת הכינוסים הגדולים של הרבנים התנהלו בגרמניה בשנים 1844-1846. הכינוס הראשון התעסק בהתרת נישואי תערובת ,בכינוס השני בוטלה חשיבותה של העברית כלשון התורה ובוטלו התפילות לשיבת ציון ולחידוש עבודת הקורבנות כמו כן הותרה הנגינה בעוגב בשבת בבית הכנסת ע"י יהודי (בניגוד לטמפל בהמבורג בו הותרה נגינה בעוגב רק ע"י גוי ) בכינוס השלישי הותרו מלאכות מסוימות בשבת ,והתקבלו הקלות בדיני מילה ואבלות ,בכינוס הוגשה הצעה קיצונית להעביר את יום המנוחה לראשון אך הצעה זאת נדחתה .
גישתו של גייגר הייתה גישה של ביקורתיות היסטורית. הוא לא ראה בטקסטים הדתיים כמקובעים אלא טקסטים ששיקפו התפתחויות היסטוריות,. לפי גייגר ניתן היה, לבקר את הציוויים הדתיים, לקבל אותם או לשלול אותם בהתאם למציאות . גייגר לא היה משנה קיצוני, ולכן השתדל לשלב את בעלי הדעות השונות בקהילה אחת; שפת התפילה בקהילותיו נותרה עברית, והוא שם דגש על התפילה והטקסים הדתיים המסורתיים.
מאמרו הראשון של גייגר, "מה לקח מוחמד מהיהדות",פורסם ב-1833 ועסק בהשפעות היהודיות, ובייחוד יהדות חז"ל, על הקוראן. המאמר זכה לשבחים וזיכה אותו בתואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג.
מחקרו המרכזי ראה אור בספרו "המקרא ותרגומיו"'. בספר מנתח גייגר את המגמות התאולוגיות השונות העולות מנוסחי התרגום על רקע המאבקים הכתתיים בימי בית שני, ובעיקר על רקע המאבק בין פרושים לצדוקים. הספר עורר סערה גדולה, שנעה בין הערצה לביטול מוחלט של טיעוניו.
ב1845 תרם גייגר לחקר לשון חכמים, עם פרסום ספרו "ספר לימוד וקריאה בלשון המשנה",. בספרו טען גייגר שלשון חז"ל היא לשון מלאכותית, שהתהוותה בין כתלי בית המדרש ומעולם לא שימשה כשפה מדוברת, בעוד שהמוני העם דיברו ארמית כבר תקופה ארוכה.
גייגר פרסם חיבורים רבים נוספים, בהם מחקרים על הרמב"ם על אבן גבירול , על יהודה אריה ממודנה ועל הקראי יצחק טרוקי . נוסף לכך, הוא תרגם לגרמנית חלק משיריהם של יהודה הלוי ואבן גבירול והוציא לאור כמה כתבי יד חשובים.
מחקרו המרכזי ראה אור בספרו "המקרא ותרגומיו"'. בספר מנתח גייגר את המגמות התאולוגיות השונות העולות מנוסחי התרגום על רקע המאבקים הכתתיים בימי בית שני, ובעיקר על רקע המאבק בין פרושים לצדוקים. הספר עורר סערה גדולה, שנעה בין הערצה לביטול מוחלט של טיעוניו.
ב1845 תרם גייגר לחקר לשון חכמים, עם פרסום ספרו "ספר לימוד וקריאה בלשון המשנה",. בספרו טען גייגר שלשון חז"ל היא לשון מלאכותית, שהתהוותה בין כתלי בית המדרש ומעולם לא שימשה כשפה מדוברת, בעוד שהמוני העם דיברו ארמית כבר תקופה ארוכה.
גייגר פרסם חיבורים רבים נוספים, בהם מחקרים על הרמב"ם על אבן גבירול , על יהודה אריה ממודנה ועל הקראי יצחק טרוקי . נוסף לכך, הוא תרגם לגרמנית חלק משיריהם של יהודה הלוי ואבן גבירול והוציא לאור כמה כתבי יד חשובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה